חדשות כלכלה

תמונת מצב חברתית 2017 של מרכז אדווה: נס כלכלי – נחלתו של מיעוט

נס כלכלי שהוא נחלתו של מיעוט.

כך לפי הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, תמונת מצב חברתית 2017, המתפרסם היום. הדו"ח עוסק בתחומים: עבודה ושכר, חינוך והשכלה גבוהה, דיור, בריאות, רווחה ופנסיה ועוד.

אלה הדברים שניתן להבין מן הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, תמונת מצב חברתית 2017, שמחבריו הם שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואביב ליברמן. להלן כמה מן הנתונים הבולטים המופיעים בדו"ח:

צמיחה

המשק הישראלי אכן צומח; ההכנסה של משקי הבית נמצאת בעליה. תחולת העוני קטנה במעט. האי שוויון הכלכלי, על פי מדד ג'יני, ירד מעט. מספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה גבוה מאי פעם בעבר. אך הצמיחה של השנים האחרונות נבעה במידה רבה שהתאפשר בין השאר – מכוניות, למשל – מגידול בצריכה הפרטית הודות לאשראי בריבית נמוכה, תוצאה של המשבר הפיננסי הגדול של 2008. סביר להניח כי חלק ניכר של הצריכה הפרטית החדשה נבעה מביקושים של העשירונים הגבוהים והובילה לשדרוג רמת החיים שלהם.

מנקודת הראות של משקי הבית בעשירונים הנמוכים, התוצר החיובי העיקרי של הצריכה הפרטית המוגברת היה משרות פנויות בענפי שירותים נמוכי שכר כדוגמת מכירות, מלצרות, נציגי מכירות, מטפלים סיעודיים, מאבטחים וכיו"ב. מספר המפרנסים במשקי בית אלה גדל וכתוצאה מכך גדלה גם ההכנסה שלהם.

הכנסות משקי הבית

האי שוויון הכלכלי בחברה הישראלית מתגלה עוד לפני שבוחנים ההכנסה של משקי הבית השונים. הוא מתגלה כאשר בוחנים את גובה את מקורות ההכנסה של משקי הבית (שכירים, עצמאים, ולא עובדים) שהם ארבעה:

1. הכנסה מעבודה

המקור הגדול מבין הארבעה הוא ההכנסה מעבודה. בשנת 2016, ההכנסה מעבודה היוותה, בממוצע, 78.4% מן ההכנסות הכספיות של כלל משקי בית; שש עשרה שנה קודם לכן, בשנת 2000, השיעור היה 79% – כמעט זהה.

2. הכנסה מהון

בעשירון העליון, ההכנסה מעבודה עמדה על 78.3% מהכנסת משקי הבית. הסיבה לשיעור זה, שהוא נמוך יחסית לזה של שאר העשירונים הגבוהים, איננה שכר נמוך, כמובן, אלא העובדה שעשירון זה נהנה מהכנסה גדולה, יחסית מפנסיה וגם מהון – הכנסות מרכוש בארץ ובחו"ל, מריבית על פיקדונות ועל אגרות חוב ומדיבידנדים על מניות.

בשנת 2000, ההכנסות מהון היוו 4.4% מהכנסות משקי הבית הנמנים עם העשירון העליון; ב–2016 גדל משקלן לכדי 5.5%.

3. הכנסה מקצבאות ותמיכות

משקי הבית בעשירונים הנמוכים הם בעלי הכנסות נמוכות הן מעבודה והן מהון והם נאלצים להסתמך במידה רבה על קצבאות ותמיכות.

ב–2016, הכנסה זו היוותה קרוב למחצית מכלל ההכנסה של משקי בית בעשירון התחתון, כשליש מכלל ההכנסה של משקי בית בעשירון השני וכרבע מהכנסות משקי הבית בעשירון השלישי. אצל ארבעת העשירונים הגבוהים היא נעה בין 9.8% בעשירון השביעי ל–5.6% בעשירון העליון.

4. הכנסה מפנסיות ומקופות גמל

בשנת 2016, ההכנסות מפנסיות ומקופות גמל היוו חלק קטן מאוד מן 0.5% ו-1.3%, בהתאמה. היקף ההכנסות של שני העשירונים הנמוכים הכיסוי של הביטוח הפנסיוני עדיין נמוך, למרות הנהגתו של ביטוח פנסיה חובה.

מקורות הכנסה של משקי בית. תמונת מצב חברתית 2017
מקורות הכנסה של משקי בית. תמונת מצב חברתית 2017 (מרכז אדווה)

"שייצאו לעבוד" – אז יצאו

בשני העשורים האחרונים גדלה ההשתתפות בכוח העבודה, דבר המתבטא בגידול במספר המפרנסים במשקי הבית, בעיקר בחלק הנמוך של סולם העשירונים. בין השנים 2016–2000 גדל מספר המפרנסים בעשירון התחתון ב–58%, בעשירון השני ב–73%, בעשירון השלישי ב-45% ובעשירון הרביעי ב–35%.

בעשירון התשיעי, לעומת זאת, הגידול עמד על 7% ובעשירון העליון על 5% בלבד. יש לציין כי נתונים אלה מתייחסים לכלל משקי הבית בישראל.

הגידול במספר המפרנסים הוא תולדה של שני גורמים עיקריים:

  1. הגורם הראשון הוא הקיצוצים הגדולים שנעשו בשנות משבר האינתיפאדה השנייה בקצבאות המוסד לביטוח לאומי, תחת הסיסמא של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, "שיצאו לעבוד". באותן שנים נעשו קיצוצים גדולים בקצבת הבטחת הכנסה, בקצבת ילדים ובדמי אבטלה. כתמריץ לעבודה וכפיצוי על שכר נמוך הנהיגה הממשלה אז את "מס הכנסה שלילי" או בכינויו כיום, "מענק עבודה".
  2. הגורם השני הוא ההעלאה בשנת 2004 של גיל הזכאות לפנסיה ולקצבת זקנה ל–62 לנשים ול-67 לגברים.

מנקודת הראות של המפרנסים החדשים, יש מן החיוב בהישארות בשוק העבודה, שכן התפרנסות מעבודה נתפסת כראויה יותר מהתפרנסות מקצבאות. אך תוספת המפרנסים, הגם שהיא העלתה במעט את ההכנסה של משקי הבית, לא היה בה כדי לשנות באופן מהותי את סולם ההכנסות. רבים מן המפרנסים החדשים נקלטו בענפים ובעיסוקים נמוכי שכר ו/או במשרות חלקיות. בחלק מהמקרים מדובר במחיר חברתי כבד, כדוגמת נשים וגברים שהועסקו רוב חייהם במקצועות שוחקים.

מספר המפרנסים למשק בית - תמונת מצב חברתית 2017
מספר המפרנסים למשק בית – תמונת מצב חברתית 2017

העשירון העליון הרוויח פי 12 מהעשירון התחתון; המאון העליון – פי 23

מאז 2012 גדלה ההכנסה הכספית ברוטו של משקי בית בכל העשירונים בשיעורים שבין 10% ל-17%. עם זאת, פערי ההכנסה נותרו גבוהים: ב-2016, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של משק בית בעשירון העליון עמדה על 58,846 ₪, פי 12 מן ההכנסה המקבילה של העשירון התחתון, שעמדה על 4,898 ₪.

שני העשירונים העליונים קיבלו, יחד, 43.8% מכלל עוגת ההכנסות של משקי בית שבראשם שכיר/ה; שמונת העשירונים הנותרים קיבלו יחד 56.2%.

גורם מרכזי לגידול בהכנסה הכספית ברוטו של משקי הבית שבראשם שכיר הוא הגידול במספר המפרנסים, שהיה משמעותי במיוחד בעשירונים 2-5. גם בעשירונים הגבוהים נרשמה עלייה, בין השאר בעקבות עליית שכר בענפי ההיי־טק כמו גם בהיקף ההכנסה מהון.

גורם חשוב בעלייה בהכנסה ברוטו של משקי הבית בעשירונים הנמוכים הוא ההעלאה של שכר המינימום, שהתחילה במרץ – אז הוא עמד על 4,650 ש”ח – ומתבצעת במספר פעימות: שכר המינימום בדצמבר 2017 עמד על 5,300 ש"ח.

הדיון באי שוויון בהכנסות מתמקד בדרך כלל בפערים בין העשירונים השונים, אולם פערים גבוהים במיוחד קיימים בתוך העשירון העליון. בשנת 2016, ההכנסה הממוצעת של המאון העליון של משקי הבית – 113,621 ₪ – הייתה גבוהה פי 2.2 מן ההכנסה הממוצעת של תשעת המאונים הנותרים של העשירון העליון ופי 23 מזו של העשירון התחתון. המאון העליון מתנתק מכלכלת ה-99%.

אמור לי מה שכרך אומר לך מה מוצאך

השיפור בשכר שנרשם לאחרונה ניכר אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. בין 2000 ל-2015 גדל שיעור הנשים שמשתכרות מעל לשכר הממוצע מ-18.6% ל25.9%, בעוד שאצל הגברים העלייה היתה מ-37.7% ל-43.9%.

ב-2016, בראש סולם השכר ניצבו גברים אשכנזים דור ראשון שעלו עד 1989, עם שכר ממוצע של 17,640 ₪; אחריהם גברים אשכנזים דור שני, עם 15,099 ₪; גברים מזרחים דור שני, עם 14,406 ₪; גברים מזרחים דור ראשון שעלו עד 1989, עם 12,761 ₪; גברים אשכנזים שעלו לאחר 1990, עם 12,005 ₪; ונשים אשכנזיות דור ראשון שעלו עד 1989, עם 11,037 ₪.

צמצום משמעותי ביותר נרשם בפער בין גברים אשכנזים ומזרחים דור שני: ב-2016, השכר של גברים אשכנזים דור שני עמד על 15,099 ₪, 55% מעל לממוצע, בהשוואה לשכר של גברים מזרחים, שעמד על 14,406 ₪ – 48% מעל לממוצע. נשים אשכנזיות דור שני השתכרו בממוצע 9,017 ₪, 93% מן הממוצע, בהשוואה ל-8,640 ₪, 89% מן הממוצע, אצל מקבילותיהן המזרחיות.

שכרם של הערבים אזרחי ישראל היה נמוך מאוד, בהשוואה לזה של כלל השכירים/ות: ב-2016 הוא עמד על 51% מן הממוצע עבור נשים ועל 76% מן הממוצע עבור גברים.

שכר נמוך מעט יותר נרשם בקטגוריה של יהודים יוצאי אפריקה-אסיה דור ראשון שעלו אחרי 1990 – רובם ככולם, יש להניח, יהודים יוצאי אתיופיה; ב-2016 עמד שכר הגברים הממוצע בקרבם על 7,233 ₪ – 74% מן הממוצע.

בתחתית סולם השכר עומדות נשים יוצאות אתיופיה (יהודיות ילידות אסיה-אפריקה שעלו אחרי 1990) ונשים ערביות, עם שכר ממוצע של 5,376 ₪ ו-5,004 ₪, בהתאמה.

השכלה אקדמית לא תמיד מחלצת מעוני

הנחה רווחת היא כי בעלי השכלה אקדמית מחוסנים מפני עוני. הנחה זו אינה עומדת עוד במבחן המציאות. בשנת 2000, קצת יותר משליש מראשי משקי הבית העניים – 35.9% – היו מי שצברו רק עד תשע שנות לימוד. עד ל–2015 ירד השיעור במעט יותר משליש, ל–22.4%. לעומת זאת, שיעורם של מי שצברו 16 שנות לימוד ומעלה, שבשנת 2000 עמד על 11.3%, עלה עד 2015 ל-.17.5%.

במהלך התקופה, שיעור משקי הבית העניים שבראשם מי שצבר בין 10-12 שנות לימוד נותר דומה, סביב ה–38%. לעומתם, שיעורם של מי שצברו בין 13-15 שנות לימוד, עלה מ-15% בשנת 2000 ל-20% בשנת 2015.

שיעורם של משקי בית ערביים, שבראשם בעלי 16 שנות לימוד ומעלה, מתוך כלל משקי הבית הערביים שמתחת לקו העוני, עלה מ-2.6% ב-2000 ל-7.3% ב-2015. אצל מקביליהם היהודים, השיעור עלה באותן שנים מ-14.5% ל-23.7%.

ויש כאלה המוותרים לעתים על אוכל

מצבם הכלכלי של ישראלים רבים קשה עד כדי כך שהם נאלצים לעתים לוותר על סיפוק הצורך האנושי הבסיסי ביותר – מזון. שיעור המוותרים על אוכל גדל ככל שרמת ההכנסה יורדת: ב-2013, 38.5% מבני 20 ומעלה ברמת הכנסה נמוכה דיווחו על ויתור על אוכל בשל קשיים כלכליים.

לעת פנסיה, הפערים מחריפים

ב-2016, ל-25% ממשקי הבית בישראל שהעומד/ת בראשם הוא/היא בן/ת 54-25, רובם הגדול בעשירונים הנמוכים, לא הייתה כלל הפרשה לחיסכון פנסיוני.

הבעיה הראשונה היא ריבוי העובדות והעובדים שאינם מפרישים לקופת פנסיה, לא הם ולא מעסיקיהם. הבעיה השנייה היא השכר הנמוך של חלק גדול מן העובדות והעובדים, שאינו מאפשר הפרשה מספיק גדולה כדי לאפשר פנסיה מכובדת לאחר פרישה. התוצאה היא שהפערים בהכנסות מפנסיה גבוהים מן הפערים בהכנסות מעבודה.

באותה שנה, ההכנסה הממוצעת מפנסיה של העשירון העליון של משקי הבית שבראשם בני/ות 68 ומעלה, שעמדה על 14,823 ₪, היתה גבוהה פי 26 מזו של משקי בית בעשירון השלישי, שעמדה על 562 ₪. השוואה עם שני העשירונים הנמוכים יותר היא לא משמעותית, שכן ההכנסות שלהם מפנסיה היו זניחות.

רק כשליש מכל שנתון מגיעים להשכלה גבוהה

מי מגיע להשכלה גבוהה? רק כשליש מכל שנתון. אם נבחן את השנתון שסיים תיכון ב-2008, נמצא כי רק 79.2% מבני/ות השנתון (גילאי 17) באותה שנה למדו בכיתה י"ב במסלול המוביל לבחינות הבגרות. בתעודת בגרות זכו באותה שנה רק 44.4% מתוך שכבת הגיל. בקרב הזכאים, חלק החזיקו בתעודה שלא עמדה בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. התוצאה: שיעור הזכאים שיכלו להגיש מועמדות להשכלה גבוהה עמד על 38.5% מקבוצת הגיל. בסופו של דבר, רק 32.4% מגילאי 17 ב-2008 הגיעו עד 2016 – 8 שנים לאחר סיום התיכון – לאחד המוסדות להשכלה גבוהה בישראל: אחד מתוך שלושה, לערך.

הפערים הלימודיים בין שכבות חברתיות-כלכליות רחוקים מלהיסגר: בקרב תלמידים יהודים הנמנים עם האשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים, 1 עד 4, שיעור הממשיכים בלימודים אקדמיים, שהיה נמוך מאוד בשנת 2000 – 22.1%, נותר נמוך מאוד גם ב-2008 – 23.6%. זאת, בעוד שאצל תלמידים הנמנים עם האשכולות 10-8 עלה שיעור הלומדים מ-45.3% בשנת 2000 ל-53.1% ב-2008 – שיפור של 17%. ארבעת אשכולות המעמד הבינוני רשמו שיפור של 14%.

רוב הישראלים לא יכולים לקנות דירה באזור ביקוש

בעלות על דירה מעניקה יציבות וביטחון משפחתי. בנוסף, דירה היא גם נכס בדרך כלל הנכס העיקרי של המשפחה. בשנת 2016, 72.6% ממשקי הבית בישראל היו בעלים של דירה אחת לפחות. אבל הממוצע מסתיר פערים גדולים בין משקי הבית: בחמישון העליון (העשירונים 9 ו-10), שיעור הבעלות על דירה אחת לפחות עמד על 90.8%, בחמישון הרביעי על 84.4%, בחמישון השלישי על 78%, בחמישון השני על 69.3% ובחמישון התחתון על 53.7%.

עבור כ-60% מאוכלוסיית ישראל, רכישת דירה באזורי הביקוש מבלי שיעמוד לרשותם הון עצמי משפחתי משמעותי גוררת עמה פגיעה ברמת החיים, עקב ההוצאה הגבוהה על תשלומי המשכנתא.

דירה היא לא רק קורת גג ונכס משפחתי – דירה עשויה להיות גם נכס פיננסי. 9.7% מכלל משקי הבית בישראל הינם בעלים של שתי דירות ומעלה, כאשר במרבית המקרים הדירה או הדירות הנוספות מניבות הכנסות מתשלומי שכר דירה או נושאות תשואה מעליית שווי. "דירות פיננסיות" – דירות להשקעה – הן נחלתה של השכבה המבוססת. ב-2016, 29.1% ממשקי הבית בחמישון העליון החזיקו בבעלותם שתי דירות או יותר – בהשוואה ל-1.6% ממשקי הבית בחמישון התחתון, 2.5% בחמישון השני ו-6.8% בחמישון השלישי.

שיעור הבעלות על דירה - תמונת מצב חברתית 2017
שיעור הבעלות על דירה – תמונת מצב חברתית 2017

 

מיקומה של הדירה משפיע על רשת הקשרים החברתיים של המשפחה, על הזדמנויות התעסוקה של ראשיה ועל איכות שירותי החינוך, הבריאות והרווחה שיעמדו לרשות ההורים והילדים. זה מה שעומד מאחורי המושג “אזורי ביקוש”.

משקי בית בארבעת העשירונים הנמוכים שאין בידם הון עצמי בשיעור הגבוה מ–25% ממחיר הדירה, לא היו מסוגלים לרכוש דירה בת שלושה חדרים ומעלה באף אחד מאזורי ישראל מבלי שיחרגו מן הכלל של 30%.

משקי בית בעשירון החמישי והשישי נאלצו להסתפק בדירה בת שלושה חדרים ביישובים המרוחקים מאזורי הביקוש – בצפון, בדרום, בחיפה ובקריות, וגם זאת בתנאי שיוכלו להעמיד הון עצמי בגובה של עד 180 אלף ₪.

בריאות כעסקה פיננסית

הביטוחים המשלימים והפרטיים הפכו לעסק פיננסי אדיר ממדים: ההוצאה של משקי בית על ביטוחים משלימים, פרטיים ומהשתתפות עבור תרופות וטיפולים עמדה בשנת 2000 על 4.6 מיליארד ₪ (במחירי 2016); ב-2016 היא גדלה עד כדי 13 מיליארד ₪.

ניתן לטעון כי מדובר במס נוסף על המס הקרוי דמי בריאות, שאותו גובה המוסד לביטוח לאומי (ב-2016 גבה המוסד סך של כ-21.9 מיליארד ש"ח דמי בריאות). בניגוד לדמי בריאות, שהם אוניברסליים, מס הביטוחים המשלימים מיטיב במיוחד עם השכבות המבוססות.

באשר לביטוח בריאות פרטי, הוא רווח במיוחד במשפחות הנמנות עם עשירוני ההכנסה הגבוהה: ב–2015, שיעור משקי בית בעשירון העליון בעלי ביטוח בריאות פרטי עמד על 77.2%. בעשירונים הנמוכים, שיעור הבעלות על ביטוח פרטי היה נמוך.

שיעור משקי בית ביטוח בריאות פרטי - תמונת מצב חברתית 2017
שיעור משקי בית ביטוח בריאות פרטי – תמונת מצב חברתית 2017

הממשלה אינה מאזנת את כוחות השוק

המדינה אינה מאזנת את תוצאות הצמיחה הבלתי מאוזנת. ב-2015 עמדה ההוצאה האזרחית (לא כולל ביטחון) של הממשלה על 30% תמ"ג. כידוע, בישראל יש הוצאה ביטחונית גבוהה, יחסית לארצות המערב, אך היקפה הקטן של ההוצאה האזרחית היא תוצר של מדיניות הצמצום התקציבי יותר מאשר של היקף ההוצאה הביטחונית, שדווקא הצטמצם, במונחי תמ"ג.

ההוצאה האזרחית כוללת, בין היתר, את ההוצאה הסוציאלית של הממשלה – הוצאות שנועדו לסייע למשקי בית ולפרטים בעת מצוקה, כדוגמת קצבאות, שירותים לתינוקות, קשישים ונכים והטבות מס. ב-2016 עמדה הוצאה זו בישראל על 16.1% מהתמ"ג, זאת לעומת הממוצע של ארצות ה-OECD, שעמד על 21.0%.

ראש הממשלה נתניהו מתגאה במה שהוא מכנה "הנס הכלכלי של ישראל".

ד"ר שלמה סבירסקי, ממחברי הדו"ח, טוען כי: "הנס הכלכלי שבו מתפארת הממשלה הוא במידה רבה נחלתו של מיעוט שהישגיו הגבוהים מעלים את הממוצע הכללי. נס של ממש יתרחש אם וכאשר תיטוש המדינה את מדיניות הצמצום התקציבי ותפעל למען צמיחה מאוזנת המקדמת את כלל האוכלוסייה. ההסתמכות על המגזר העסקי ובראשו ההיי טק כי ימשוך אחריו את כל המשק אין לה על מה להסתמך: מרכזי המחקר והפיתוח שהקימו כאן תאגידים רב-לאומיים, עניינם העיקרי הוא "חליבת" היכולות של ישראלים בתחומים אלה, והם מסתפקים בהחלט בהיצע כוח האדם המשכיל הקיים ואין להם כל דחף להרחיב את גבולות 'אומת הסטארט אפ' שבתל אביב וסביבתה."

מעל 1,100 עוקבים בערוץ טלגרם: בואו להיות חברים שלנו. חפשו 'פרוטוקול' או היכנסו t.me/protocolil


תגיות

מערכת האתר

פרוטוקול מגזין עסקים הוא פורטל חדשות כלכלה, שוק ההון, נדל"ן, דין ומשפט, כסף, ביטוח, צרכנות פיננסית, עסקים ויזמות, סטארטאפ, אנרגיה, שיווק, טכנולוגיה ועוד.

כתבות נוספות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
שינוי גודל גופנים
ניגודיות
Close