קריירה והשכלה

מעל 700 היתרים לפיטורי עובדות בהיריון ניתנו ב-2017

התחומים בהן פוטרו הכי הרבה נשים הרות בהיתר- אדמיניסטרציה ושירות לקוחות; ויצ"ו: "מאות נוספות מפוטרות ללא היתר ולא מתלוננות"

בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי התבצע הבוקר הדיווח השנתי של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אודות היקף הפיטורים של עובדות בהריון ובטיפולי פוריות לשנת העבודה 2017.

על פי הדיווח, במהלך השנה הוגשו 1190 בקשות על ידי מעסיקים, ב- 1083 מהם כבר התקבלה החלטה. ב-777 מהמקרים (72%) ניתן ההיתר המבוקש (מתוכם 30 היתרים לצמצום משרה או הכנסה). מדובר בירידה בהיקף הפניות ביחס לשנים קודמות לשם השוואה, בשנה שעברה דיווח המשרד על 1589 בקשות ועל 964 היתרים שניתנו. בשנת 2015 הוגשו 1422 בקשות וניתנו 956 היתרים.

בדומה לשנים קודמות, מרבית הבקשות שהוגשו השנה (62%) עסקו בפיטורי עובדת בזמן היריון. 16% עסקו בפיטורי עובדת במהלך 60 יום לאחר חזרתה מחופשת לידה, 13% בפיטורי עובדת הנמצאת בתהליך של טיפולי פוריות והיתר בפיטורים בתום חופשת לידה (7%) או בחופשה ללא תשלום (2%). מתוך כלל ההיתרים שניתנו השנה, ב- 454 מקרים העילה הייתה כלכלית (סגירת עסק או מחלקה, צמצום כוח אדם, סיום פרויקטים, שינויים במבנה ארגוני ועוד). ב- 264 מקרים העילה היא תפקוד ונסיבות חמורות וב-59 מקרים היה מדובר בתום מינוי או סיום חוזה.

שירות לקוחות ואדמיניסטרציה

425 מהעובדות שלגביהן ניתן ההיתר מתגוררות במרכז, 166 בצפון, 130 בירושלים ורק 56 באזור הדרום. 32 מהעובדות משתייכות לחברה הערבית, 66 לחברה החרדית ו-11 עובדות זרות. התחום בו ניתן מספר ההיתרים הגבוה ביותר הוא שירות לקוחות ואדמיניסטרציה – 264 היתרים. ב-109 מקרים מדובר במנהלות, ב-84 מקרים בעובדי הוראה וב-80 מקרים במקצועות הנדסה. במרבית המקרים (459) הוותק של העובדות שלגביהן ניתנו ההיתרים עומד על בין 2-5 שנים.

עוד נמסר כי בשנת 2017 הוגשו למשרד 70 פניות של עובדות בטענה להפרות של חוק עבודת נשים, חלקן עדיין נמצאות בטיפול (11). 3 עובדות הוחזרו לעבודה בעקבות הפנייה למעסיק ו-23 נותבו לאכיפה. ב-16 מהפניות לא נמצא חשד להפרה של החוק. כלל העיצומים הכספיים שהוטלו על מעסיקים בשנת 2017, בגין 19 הפרות של חוק עבודת נשים עומד על 653,600 ₪. מתוכם, 9 עיצומים הוטלו בגין פיטורי עובדות בהיריון ללא היתר (300,340 ₪), 5 בגין הפרת האיסור לפגיעה בהיקף משרה או בהכנסה של עובדת (176,400 ₪) ו-3 בגין הפרת איסור לפיטורי עובדת בטיפולי פוריות (106,300 ₪).

ח"כ לאה פדידה טענה בדיון כי מספר המפקחות העוסקות באכיפת חוק הגנת נשים במשרד העבודה והרווחה (5) אינו מספק, וכי מדובר בעומס שאינו מאפשר טיפול ראוי בכל פנייה. מאידך אמרה יפה סולימני, מנהלת מינהל הסדרה ואכיפה במשרד כי "כל תיק נבחן מא'-ת' בהתאם ללוחות הזמנים הנדרשים ואם יהיה צורך בעוד כוח אדם- יהיה כזה. הזמן הממוצע לניהול תיק הוא כ- 30 יום, בין היתר כי צריכים לתת זמן גם לעובדת זמן להתייחס לבקשה. צריך לקחת בחשבון שאם העילה היא עסק שנסגר אין פה מקום לשיקול דעת, צריך רק לוודא שהוא אכן נסגר. במידה ועובדת טוענת שפוטרה ללא היתר התהליך הוא שונה ונמשך עד חצי שנה".

עו"ד אורי טורקיה שלס, מנהלת מערך הסיוע המשפטי בויצ"ו אמרה "מגיעות אלינו מאות פניות בשנה של נשים שמפוטרות בזמן היריון או טיפולי פוריות. הן פונות אלינו כי הן לא מוצאות את אגף האכיפה במשרד העבודה והרווחה כאגף נגיש ויש לחשוב איך להנגיש להן אותו. אנחנו כן סבורות שכשמפקחת צריכה לבחון 200-300 תיקים בשנה ומוקצבים לה 30 יום זה לא מספיק ומביא למצב בו נשים נפגעות בתהליך. מצד שני דווקא כשמישהי מפוטרת ללא היתר זה לוקח עד חצי שנה לטפל בזה ובסופו של דבר הנשים נשארות ללא מענה. יש אולי עיצום כספי בסוף הדרך אבל מבחינת הסכום הוא מינורי וזה כמובן לא מגיע לנשים עצמן, שנשלחות להליך האזרחי שלרבות מהן קשה למצות הליכים במסגרתו".

דרושה עשייה אקטיבית

עו"ד מרים זלקינד, שדולת הנשים הוסיפה כי דרושה עשייה אקטיבית יותר של משרד העבודה והרווחה בציבור החרדי, בו לדבריה פיטורי עובדות בהיריון נפוץ מאוד. לטענתה, במגזר זה "אפילו לא נעשים מאמצי הסתרה על ידי מעסיקים לשם מראית עין ואין בו מודעות ועמידה על זכויות מצד העובדות". עוד הצטרפה עו"ד זלקינד לקריאה להגדיל את מספר המפקחות העוסקות בתחום.

בתגובה לטענות אמרה שרון כהן ממשרד העבודה והרווחה "אנחנו עושים מאמצים רבים להנגיש את עצמנו לציבור ואותן מאות פניות שמגיעות אליכם, אנא העבירו אותן אלינו ונשמח לטפל". באשר לפיצוי המתלוננות עצמן אמרה "המנדט שלנו כרגע הוא לפעול כנגד המעסיק, לא ניתנה לנו הסמכות לפעול באופן ישיר כדי להחזיר עובדת לעבודתה או להעניק לה פיצוי כלשהו, זה בסמכותו של בית הדין לעבודה".

בתום הדיון סיכם מ"מ יו"ר הוועדה ח"כ נחמן שי ואמר כי "הענישה במקרים מהסוג הזה היא קריטית, כסף מדבר והוא זה שמייצר את ההרתעה. צריך למצוא דרך להגביר את המוטיבציה של העובדות להתלונן ולדאוג שבכל זאת התלונות יגיעו למשרד העבודה והרווחה ולא למוקדים אחרים. כיום אין להן תמריץ אמיתי לפנות ואולי להיפך, היא חושבת שתלונה יכולה להזיק לה בעתיד מבחינת המוניטין מול מעסיקים אחרים".


תגיות

אבי פסח

כותב במגזין העסקים פרוטוקול. אוהב חדשות מעניינות, יוצר תוכן, בוגר תואר ראשון. אימייל פניות בנושאי האתר: avi@protocol.co.il

כתבות נוספות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות
Close
Close