יחס התחלופה (שיעור תחלופה) הוא אחד המדדים החשובים ביותר כאשר מעוניינים לתכנן את רמת החיים של העובד שפרש מעבודה לפנסיה. היחס מושפע מכמה גורמים שמשפיעים בעיקר על קצבת הפנסיה החודשית של החוסך.
מטרת הכתבה היא להסביר את המושג החשוב ואיך לשפר את המדד.
מהו יחס התחלופה?
יחס התחלופה (ידוע גם בתור שיעור תחלופה) הוא מדד שבוחן את היחס בין קצבת הפנסיה הצפויה אחרי הפרישה (כולל קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי) לבין ההכנסה הפנויה (משכורת / שכר נטו) לפני הפרישה.
כלומר, יחס התחלופה הוא תוצאה של חילוק בין השכר מפנסיה לאחר הפרישה לגמלאות לבין השכר מעבודה במהלך הקריירה לפני הפרישה. ככל שהיחס נמוך יותר, כך רמת החיים של הפורש תהיה נמוכה יותר בהשוואה לרמת החיים לפני הפרישה.
ההכנסה הפנויה של העובד לפני הפרישה מחושבת לפי השכר שלו במהלך הקריירה, בתור שכיר או עצמאי, לאחר תשלומי חובה של מיסים וביטוח ולאחר הפרשות לפנסיה. כמו כן, קצבת הפנסיה לאחר הפרישה מחושבת לפי השכר בגיל הפרישה ולרוב קצבת פנסיה מהחיסכון הפנסיוני וכן קצבת אזרח ותיק (קצבת זקנה) מהמוסד לביטוח לאומי וגם קצבאות או גמלאות אחרות הניתנות על ידי מעסיקים או משרדים ממשלתיים.
כך למשל, אם העובד הרוויח 10,000 ₪ בחודש במהלך הקריירה, ולאחר הפרישה הוא מרוויח 8,500 ₪, אז יחס התחלופה הוא 8500/10000 = 85%.
גובה יחס תחלופה – מהו שיעור מדד הולם?
ככתוב, יחס התחלופה הוא תוצאת חילוק בין קצבת הפנסיה לבין השכר נטו. בתקווה כי הפורש מעוניין לשמור על אותה רמת חיים, הרי כי הוא רוצה לשאוף לשיעור של 100%. במילים אחרות, יחס תחלופה של 100% הוא מצב בו קצבת הפנסיה החודשית שווה לשכר החודשי שהעובד קיבל במהלך הקריירה.
עם זאת, נהוג לחשוב כי יחסי תחלופה הנמוכים מ-100% וגבוהים מ-70% הם יחסי תחלופה הולמים. הסיבה לכך היא כי לעובדים במהלך הקריירה יש לרוב הוצאות שאין לגמלאים, כמו למשל הוצאות על חינוך וגידול הילדים, הוצאות בגין הגעה למקום העבודה, הוצאות על מימון רכישת דירה (הלוואה לדיור – משכנתא) ועוד.
עוד חשוב לציין, כי ככל שהשכר נמוך יותר, חשוב כי יחס התחלופה יהיה גבוה ככל שניתן, מהסיבה כי לגמלאים יש הרבה הוצאות קשיחות שאינן ניתנים לצמצום או חיסכון בהם כמו למשל ביטוח בריאות.
לבסוף, יחס התחלופה של נשים הוא נמוך יותר לעומת גברים, אם שאר הפרמטרים זהים. הסיבה לכך היא כי נשים פורשות בגיל מוקדם יותר בהשוואה לגברים והסיבה הנוספת כי תוחלת החיים שלהן גבוהה יותר בהשוואה לגברים.
מה משפיע על יחס התחלופה?
יחס התחלופה (שיעור תחלופה) הוא מדד שמורכב מקצבת הפנסיה, קצבת הביטוח הלאומי וכן המשכורת / ההכנסה במהלך הקריירה – ולכן יש גורמים רבים שיכולים להשפיע על המדד. הנה הגורמים המשפיעים עליו:
- משך תקופת החיסכון – זוהי התקופה הכוללת בה העובד חוסך ומפריש לפנסיה במשך הקריירה. ככל שהתקופה ארוכה יותר, כך יש יותר הפקדות ולכן הקצבה גדלה וכך גם היחס. הינו גורם משמעותי מכיוון שמחושב על ידי 3 פרמטרים:
- תחילת החיסכון – ככל שמתחילים לחסוך בגיל מוקדם יותר, כך היחס עולה.
- רציפות החיסכון – ככל שהעובד חוסך באופן רצוף, ללא הפסקות, כך היחס עולה.
- גיל פרישה – ככל שהעובד פורש בגיל מאוחר יותר, כך היחס עולה.
- שיעור הפרשה לפנסיה – בעקבות פנסיה חובה, העובד והמעסיק נדרשים להפקיד לפנסיה של העובד בשיעור מתוך השכר הפנסיוני של העובד. עם השנים אחוז ההפרשה נהיה גבוה יותר, כך יותר סכומים מופרשים וצבירת הקצבה גדלה וגם יחס התחלופה גדל. גם הפרשות עצמאיות לפנסיה חובה משפיעות לטובה.
- רכיבי השכר המבוטח – זהו השכר ממנו מחשבים את ההפרשות לפנסיה, ככל שיש יותר רכיבי שכר, אז השכר לעניין פנסיה גבוהה יותר ולכן שיעור הפרשה מתוך סכום גדול יותר, משמעו כי סך ההפרשה בכסף גבוהה יותר. דבר שמשפיע על גידול ביחס התחלופה.
- משיכת כספי פיצויים – הפרשות המעסיק לפנסיה הן גם לטובת התגמולים וגם לטובת פיצויי פיטורים. הפיצויים, ביחד עם דמי אבטלה, מעניקים נזילת כספית בתקופה עד לאיתור עבודה חדשה. משיכת כספי הפיצויים היא למעשה משיכה של בין 30% ל-40% מתוך סך הצבירה ולכן הדבר פוגע משמעותית בקצבת הפנסיה ומשם גם על שיעור התחלופה. לפי מחקר של הכלכלן הראשי, משיכה מלאה גורמת לירידה של 25 נקודות אחוז (!) ביחס התחלופה.
- השכר / המשכורת – מכיוון שיחס התחלופה בוחן את השכר ערב הפרישה, הרי ששינויי שכר במהלך תקופת הקריירה משפיע על היחס. כמו כן, אם השינוי חל ממש ערב הפרישה, הרי שהדבר אינו משקף את רמת השכר של העובד במהלך רוב הקריירה. המשמעות היא כי גידול בשכר לאורך השנים מקטין את היחס, וקיטון בשכר מגדיל את היחס.
- דמי ניהול – הגוף שמנהל את הפנסיה לא עושה זאת בחינם, הוא גובה על כך מחיר והם דמי ניהול. דמי הניהול מחושבים באחוזים ומורכבים מ-2 סוגים: 1. מההפקדות השוטפות. 2. מהחיסכון הצבור. ככל שדמי הניהול גבוהים יותר, כך משלמים יותר על חשבון החיסכון שנהיה נמוך יותר, ומשם היחס הופך להיות נמוך יותר.
- תשואת החיסכון – התשואה היא הריבית על הכסף, הרווח של הקופה / הקרן. בקרנות פנסיה מקיפות, חלק מהכסף מופקד באגרות חוב מיועדות ממשליות שמבטיחות ריבית ושאר הכסף מושקע בשוק ההון. ככל שהתשואה על ההשקעות גבוהה יותר, כך הרווח גדול יותר ולכן סך החיסכון הצבור גבוה יותר. מה שאומר כי יחס התחלופה הופך להיות גבוה יותר.
- תשואה בעת הפרישה – גם תשואה בתקופת הפרישה משפיעה על יחס התחלופה. ככל שהתשואה גבוהה יותר, כך מקדם ההמרה (מספר שממנו מתרגמים את החיסכון הצבור לקצבה חודשית) הופך להיות קטן יותר ולכן קצבת הפנסיה גדלה – מה שאומר כי יחס התחלופה גדל.
- קצבת זקנה (אזרח ותיק) ומדיניות מס – קצב הגידול לאורך השנים בגובה קצבת אזרח ותיק (זיקנה לשעבר) וגם מדרגות מס הכנסה וכן נקודות זיכוי, משפיע על יחס התחלופה. לפי החוק הקיים, הקצבה צפוייה להישחק עם השנים. אולם, הצמדה של קצבת הזקנה והמס לפי קצב גידול השכר הממוצע במשק, ברמת שכר נמוכה מהשכר הממוצע מגדילה באופן מהותי את יחס התחלופה.
איך להגדיל את יחס התחלופה?
כל הגורמים לעיל משפיעים על יחס התחלופה ולכן טיפול בכל אחד מהם יכול להשפיע על היחס. מבחינת החוסך במהלך הקריירה, יכול להגדיל את יחס התחלופה בכל מיני דרכים להגדלת קצבת הפנסיה החודשית.
מבין השיטות הם:
- הקטנת דמי ניהול – על ידי פניה אל הגוף המוסדי, לרבות בחירת מוצרים עם עלויות נמוכות כמו קרן פנסיה ברירת מחדל.
- הגדלת התשואה – על ידי התאמת מסלול החיסכון בפנסיה, הגדלת הסיכון והחשיפה לאפיקי השקעה כמו מניות.
- אי משיכת כספי פיצויים – על ידי השארת כספי הפיצויים בחיסכון פנסיוני.
- התחלת חיסכון בגיל מוקדם – על ידי התחלה של הפקדות לחיסכון בגיל מוקדם ככל שניתן.
- פרישה בגיל מאוחר יותר – על ידי פרישה לפנסיה בגיל מאוחר ככל שניתן.
- הגדלת ההפרשות – על ידי הפקדה באופן עצמאי לביטוח פנסיוני.
- הגדלת רכיב החיסכון על חשבון הביטוח – ניתן להקטין את כיסויי הביטוחים לצורך הגדלת הקצבה החודשית. אולם, הקטנת הכיסויים הביטוחיים צריכה להיעשות בצורה נכונה ומותאמת.
- ניוד ואיתור כספים – במידה ויש חסכונות שמנוהלים במקום אחר או חסכונות אבודים, כדאי לאתר אותם במערכת הר הכסף או מסלקה פנסיונית.